העיר הגדולה, הבעיה הסמויה
בלב תל אביב, בין מגדלי היוקרה, בתי הקפה השוקקים ודירות היורדים והמשקיעים, מסתתרים סיפורים אחרים לגמרי. מאחורי דלתות נעולות בקומות ישנות, לעיתים בלי מעלית, מסתתרות דירות שבהן הזמן עצר מלכת – או לפחות קפא בתוך ערימות של עיתונים ישנים, שקיות קרטון רטובות, מכשירי חשמל שבורים, שאריות מזון ושאר תכולה שהצטברה במשך שנים.
תל אביב, כעיר הישראלית הצפופה ביותר, מתמודדת באופן עקבי עם בעיית דירות המוגדרות כ”אגרנות קיצונית” או “הזנחה תברואתית חמורה”. הדיירים עצמם, לעיתים קשישים בודדים, לעיתים אנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות לא מטופלות, חיים בתוך סביבת מגורים שעלולה להוות סכנה – לא רק להם, אלא גם לשכניהם.
מהי אגרנות קיצונית וכיצד היא באה לידי ביטוי בדירות תל אביביות?
אגרנות כפייתית היא הפרעה נפשית מוכרת, שבה אנשים מתקשים לזרוק חפצים – גם כאלה שאין להם כל ערך. לאורך זמן, הצטברות החפצים בדירה מובילה לתנאי מגורים קשים: אין גישה לשירותים, אין מטבח פעיל, לעיתים אין אפשרות להיכנס לחדר השינה, וכל תזוזה בתוך הדירה כרוכה בטיפוס על הררי פריטים.
בתל אביב, הבנויה בצפיפות גבוהה ובעלי דירות נדרשים לשמור על תקני בטיחות, בעיית אגרנות בדירה אחת יכולה להשליך על כל הבניין. ריחות רעים, מזיקים, סיכון לשריפה ואף קריסת מבנים עקב עומס חריג על הרצפה – כל אלה תופעות מוכרות בשכונות ותיקות.
לא רק בעיה פרטית: דירות אגרנות והשלכות עירוניות
בתים מוזנחים עם תכולה מוגזמת אינם רק עניין אישי. בעיר כמו תל אביב, שם הבניינים צמודים והצנרת משותפת, דירה אחת לא מתפקדת עלולה להוות מפגע תברואתי לכל הקומה – ולעיתים אף מעבר לכך. עיריית תל אביב מקבלת מדי שנה עשרות פניות של שכנים המוטרדים מריח חריף, נזילות מהדירה הסמוכה או הופעת מזיקים. במקרים רבים, הפניות מגיעות רק לאחר שהמצב מחריף ובלתי נסבל.
במקרים כאלה, השירותים הסוציאליים העירוניים פועלים מול בעלי הדירה – אך לא תמיד יש פתרון מיידי. הדיירים מסרבים לשתף פעולה, אין בני משפחה קרובים, והחוק לעיתים מגביל התערבות כאשר מדובר ברכוש פרטי.
כיצד מתבצע תהליך הפינוי בפועל?
לצורך כך נכנסים לתמונה גופים מקצועיים שמנוסים בדיוק במשימות מסוג זה. המרכז לפינוי דירה בישראל, למשל, עוסק כבר שנים בפינוי דירות בתנאי הזנחה קיצוניים – כולל מקרים של אגרנות חמורה, דירות נטושות, ירושות לא מטופלות ועוד.
“כשאנחנו מקבלים פנייה מדירה מוזנחת בלב תל אביב – בין אם זה מדייר, שכן או עורך דין – אנחנו יודעים שמדובר במשימה עדינה ומורכבת”, מספר אחד הרכזים במרכז לפינוי דירה. “מדובר באנשים שחיים בתוך זה שנים, ויש לפעמים אלמנט רגשי לחפצים. אנחנו עובדים בזהירות, בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע אחרים – פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ולעיתים גם הרשויות המקומיות”.
הפינוי עצמו כולל מיון של תכולה, הרחקת אשפה, הובלת חפצים שניתן לתרום, חיטוי וניקיון יסודי, ולעיתים גם שיפוץ קל של הדירה לצרכי מגורים מחודשים.
מדוע כל כך חשוב לטפל בזמן?
במקרים של אגרנות קשה או דירות מוזנחות, הזמן משחק לרעת כולם. ככל שעוברות השנים, כמות התכולה בדירה רק הולכת וגדלה, ולעיתים מגיעים המפנים למצב שבו אין אפשרות לעבור מהסלון למטבח. הדבר יוצר נזק לתשתיות – רטיבויות, עובש, נזק לצנרת, ואפילו נזק לקונסטרוקציה של המבנה. כל אלה עלולים להביא למצב שבו עלות השיקום גבוהה לאין ערוך מפינוי בזמן.
חשוב מכך – מדובר גם בסיכון בריאותי. אנשים החיים בדירות כאלה חשופים לזיהומים, מחלות נשימה, כוויות מחפצים חמים שמונחים על חומרים דליקים, נשיכות של מכרסמים ועוד.
ומה עם הצד המשפטי?
בשנים האחרונות החלו להופיע יותר ויותר תיקים משפטיים הקשורים לדירות במצב קשה. דיירים שמסרבים לאפשר כניסה, משפחות שמנהלות מאבקים פנימיים על ירושות, עמותות שמנסות להיכנס לתוך דירה במצב סניטרי ירוד ועוד.
בחלק מהמקרים, עיריית תל אביב עצמה נאלצת להוציא צווים לפינוי בשל מטרד תברואתי, תוך שימוש בסמכויות שהוענקו לה לפי חוק העזר העירוני. אך לא תמיד הפתרון פשוט: “אנחנו רואים לא מעט מקרים בהם גם אחרי שהדירה פונתה, אין מי שיקח אחריות על שיקום המקום”, מציין אחד המומחים מהמרכז לפינוי דירה בישראל.
כיצד ניתן לזהות את הבעיה בזמן?
סימנים מוקדמים כוללים ריח חריף בלתי מוסבר מהדירה הסמוכה, תנועה מוגברת של מזיקים, ערימות אשפה ביציאה מהבניין או שינוי בהתנהגות של הדייר – הפסקת תקשורת עם הסביבה, סירוב לארח בבית, או סגירת תריסים קבועה.
ברגע שמתחילים לזהות סימנים כאלו, מומלץ לפנות לעירייה, לעובדת סוציאלית קהילתית, או למרכז לפינוי דירה בישראל – שמספק ייעוץ ראשוני ומלווה את התהליך גם כשהוא מתמשך לאורך זמן.
תל אביב של 2025 – עיר מתקדמת, אך לא חסינה
על פניו, תל אביב נראית כמו עיר שכל תושביה מחוברים לאפליקציות, בוחרים מתי להזמין עוזרת בית בלחיצת כפתור ומשדרגים את המטבח מדי שנתיים. אך המציאות מראה שגם במרכז העיר, בבניינים יוקרתיים או ישנים, ישנם אנשים שחיים בבידוד מוחלט, בדירות עמוסות חפצים, ואיש לא יודע.
לצד השיח החשוב על חדשנות, טכנולוגיה וקיימות – חשוב שגם בעיה זו תישאר על סדר היום הציבורי.